<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ג סימן ר'</h1>
<h2>דף כז.</h2>
ואם תאמר, אם הענין הזה במצות דירה תלוי דוקא בענין ריבוי מצוות, אם כן למאן דאמר כיבוש יחיד שמיה כיבוש וסוריא חייבת במעשרות, אמאי אמרינן דסוריא שוותה לחוץ לארץ למוכר עבדו שיצא לחירות כדאיתא בפרק קמא דגיטין [ח' ע"א], והלא למאן דאמר כיבוש יחיד שמיה כיבוש אסור למכור שדהו לגוי משום דמפקע ליה מידי מעשר, ואף בבית הוה בעינן למימר הכי אלא דמזוזה לאו חובת בית היא אלא חובת הדר, וכדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה [כ"א ע"א], ואם כן למה שוותה לחוץ לארץ, כיון דכיבוש יחיד שמיה כיבוש סבירא ליה וחייבת בתרומה ומעשרות. איכא למימר שלא היתה מצות דירה אלא בכיבוש רבים, אבל לא בכיבוש יחיד אף על פי שנתחייב במעשר. אי נמי איכא למימר דסוריא נבדלת היא מארץ ישראל אפילו למאן דאמר כיבוש יחיד שמיה כיבוש, דמכל מקום גזרו טומאה עליה כארץ העמים, אלא שהקלו באוירא כדאיתא התם [גיטין ח' ע"ב], וכיון דגזרו עליה טומאה אינה כארץ ישראל לחיוב מצוות, ומשום הכי המוכר עבדו לסוריא יצא לחירות, שהוציאו ממקום טהרה למקום טומאה. והוא הדין לענין נישואין. ובודאי דארץ סיחון ועוג אין בה טומאת ארץ העמים, כדמוכח בתוספתא דאהלות [פי"ח ה"ח] בענין סימני תחומי ארץ ישראל לענין טומאת ארץ העמים, ומייתו לה בפרק קמא דגיטין [ז' ע"ב] לענין המביא גט ממדינת הים. דודאי מאי דאמרינן התם [גיטין ב' ע"א] מרקם למזרח ורקם כמזרח, לאו היינו קדש דכתיב [בראשית ט"ז] בין קדש ובין ברד ומתרגמינן בין רקם ובין חגרא כמו שפירש רש"י ז"ל, דההיא מארץ פלשתים היא, וארץ פלשתים ממערב ארץ ישראל היא. ורקם ששנו כאן וכן בספרי [דברים י"א] שמנו אותה בכיבוש יהושע ועזרא וכן בירושלמי דשביעית [פ"ו ה"א], במזרח היתה להלן מחלק גד וראובן. ואותה היא בחוץ לארץ לענין המביא גט ממדינת הים, דהכא מוכח דרקם בחוץ לארץ היא, אלא דסבירא ליה לתנא קמא דכיון דסמוכה לארץ ישראל שכיחי שיירתא ובקיאין לשמה. ואילו בתוספתא [שם] תני בהדיא דעבר הירדן היא כארץ ישראל לגיטין, וכיון דמארץ ישראל היא אין בה טומאת ארץ העמים, כדמוכח התם דכל שחייב במעשרות אין בו טומאת ארץ העמים, מה שאין כן בסוריה.
ונראה דמשום הכי אצטריך קרא לרבות עגלה ערופה לעבר הירדן [תוספתא סוטה פ"ט ה"א], שלא תאמר כיון שאין שכינה שם, ועגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינה, דמשום הכי לא תתחייב בעגלה ערופה, קמשמע לן דמכל מקום מארץ ישראל היא. וערי מקלט אתקון לה רחמנא, דלא ליתו לידי שפיכות דם נקי, מה שאין כן בחוץ לארץ. ומכל מקום אצטריך לרבויי שיהיו קולטות מחוץ לארץ [ספרי במדבר ל"ה], וכדכתיבנא לעיל, שלא תאמר כיון דבחוץ לארץ ליכא ערי מקלט, אף אותן שבארץ לא יקלוטו לרוצחי חוץ לארץ, קמשמע לן. נמצא שארץ תשעת המטות יש בה שכינה, וחביבא לדירה ולקבורה, וכולה היא שוה לענין זה, אלא לדרישות שאתה דורש שיהיו בחלקו של יהודה ולא בגליל. וארץ סיחון ועוג, אף על פי שאין בה שכינה, ואין בה אותה חיבה, כיון שתיקן לה ערי מקלט יש לה עגלה ערופה כשאר מצוות ארץ ישראל, וזה מריבוייא דקרא. וחוץ לארץ אין בה ערי מקלט ואין לה דין עגלה ערופה, ומריבוייא דקרא ערי מקלט קולטות לרוצחים שבה. ומכאן יתבאר כי מה שקראה הכתוב [יהושע כ"ב] טמאה, הוא כמו שפירש רש"י ז"ל שנקראת כן מפני שאין בה שכינה, לא כמו שפירשו המפרשים שפירושו טמאה בעיניכם.
